39 שנים של שתיקה מחר ימלאו 39 שנים למלחמת יום כיפור הארורה. יהי זכרם של הנופלים ברוך

יזכור

39 שנים של שתיקה.

39 שנים של מחדל. 

39 שנים וכלום לא השתנה.

39 שנים של זיכרונות מלאים בדיונות עקובות מדם.

39 שנים שהמדינה הפכה את החיילים לבשר לתותחים.

39 שנים של הסתרת מידע.

39 שנים של שאלות שלא קבלו תשובות.

39 שנים שהמדינה לא לקחה אחריות על המחדל.

39 שנים של זיכרון שלא נעלם.

שתיקה

יהי זכרם של הנופלים ברוך.

אם אהבתם לחצו על  דרגו אותי תודה  

פורום זכויות ומוגבלות(נכים) 

אודות ethy ab

הידע, הוא טיפה באוקינוס. החיים קצרים. גם בהתניידות בכסא גלגלים השמים אינם הגבול. בבלוג ,רשמים מטיולים,מדע,אוכל,בעלי חיים,מוזיקה קלאסית,ספרים ואחרים,ברוכים הבאים. לשנה החדשה לוקחים את כל ימי השנה ומנקים אותם היטב קנאה, שנאה, גזענות, קמצנות, אגואיזם, רוע לב, דמעות תנין,מחלות, הקדישו בכל יום שליש לעבודה והיתר לשמחה וחדוות חיים. תוסיפו לזה כפות גדושות של אופטימיות,מנה גדושה של אמונה ב-אני מאמין שלכם, מעט נתינה,ויהיה לכם יום נפלא!
פוסט זה פורסם בקטגוריה אמירות ואחרים,, יזכור - אתר הזכרון לחללי צה"ל,, מלחמת יום הכיפורים, עם התגים , , , , , . אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

16 תגובות על 39 שנים של שתיקה מחר ימלאו 39 שנים למלחמת יום כיפור הארורה. יהי זכרם של הנופלים ברוך

  1. עופר D הגיב:

    יהי זכרם של הנופלים ברוך
    יהי קולם של הפגועים נשמע ברמה
    כשי שלא נדע עוד כזו מלחמה.

  2. ilana pa הגיב:

    מלחמת יום הכיפורים הפרטי שלי.
    עבורי יום הכפורים הוא יום של זיכרון ציבורי וגם אישי. בצהרי היום, שנת 1973 נחרדה כל המדינה מרעש המטוסים, מהמכוניות שהחלו לנוע בכבישים. חוסר הידיעה וסיפורים מפה לאזן, ציפייה לאות חיים מהרדיו הדומם … ואח"כ, לשמוע את שמות הקוד של הגדודים והחטיבות, שנקראו אלי קרב עם האזעקה הפועמת..
    את הקולות הללו לא אשכח.
    הייתי שבועות ספורים לפני גיוס ואני זוכרת שבכיתי מתסכול על שאני לא חלק מהמערך המלחמתי [באופן הכי צנוע]. אם כי, נראה לי, שאמי נאנחה אנחת רווחה במסתרים.
    כשגוייסתי, לא קיבלתי רובה כפי שהיה מקובל. אמרו לנו שאין מספיק רובים כיוון שחלקם ניתנו לכוח לוחם.
    מאז, בכל יום כיפורים היתה בי תחושה של פאניקה, כי אין רדיו או טלביזיה. בשנים האחרונות אין, כמובן, ניתוק מהעולם וחדשות מגיעות מערוצים בעולם.

    המלחמה הזו, לעולם תהא צרובה בתוכי, כיוון שנאלצתי לאחר מכן להשתתף, כחיילת, בהלוויות הנוראיות של חיילים רבים שגופותיהם הובאו לאחר שנה לקבורה "בארץ", שהרי בזמן המלחמה לא היה זמן להביאם לבתי העלמין.

    לעולם לא אשכח… הלוויה אחר הלוויה… ואני הקטנה, בת ה-18, [עד לפני חדשים ספורים עטופה בצמר גפן של הורים ניצולי שואה] , עם מדי א' מצוחצחים, כובע ותג הדרכה על הכתף, בידי זר עגול של תנחומים, עומדת מול ההורים, פעם אחר פעם…ושוב עוד הורים, ועוד הורים…. זועקים מרה ואני בוכה עימם.
    וכן, אני גם זוכרת שהשכן שלנו לא חזר מהתופת של החוה הסינית… כשאני רואה היום את בנו, אני רואה את פניו של השכן, רק יותר בוגרות….

    זה מה שמתרחש בלבי ביום הכיפורים.

    מעבר לזה, האמונה שלי באלוהים, כמו של הורי ז"ל, נשארה בטרזינשטדט, באושוויץ, בדכאו …
    זו, כמובן, דעתי האישית בלבד! אני מכבדת את אמונתם של האחרים. בת דודתי חיה חיים דתיים ובבואי אליה, אני נוהגת בכבוד כפי שמצופה שאנהג בביתם של אנשים מאמינים.
    זהו, עד לכאן.. פתחתי צֹהר קטן לחיי ותחושותיי ותודה אתי יקירתי, על שאיפשרת.
    אילנה.פ.

  3. yara113 הגיב:

    הלקחים לא נלמדו!
    אין סיכוי שילמדו.
    היו אחרי זה עוד כמה מלחמות עקובות מדם.
    לממשלה לא אכפת שילדים של אינם.
    העיקר שהכיסים שלה יטפחו.
    מלחמה זה הרבה כסף ומי שסובל זה האזרח הקטן שאין לו ברירה, לא פלא שרבים מחברי לא בארץ.
    ולאור מה שקורה עכשיו מי שיכול עוזב.
    במצבי אין לי ברירה כי אם הייתה מזמן לא הייתי כאן ואני פטריוטית.
    רוצה שקט.
    נמאס ממלחמות.
    והייתי בנוסף לכיפור בהתשה בששת הימים גויסתי בביה"ח בלבנון הראשונה והשניה ומה עם מלחמת המפרץ והיו עוד?
    ואותם ישובים דרומיים שזוכים לזעם הקטיושות?
    לא פשוט.
    תודה לחיבוק.

    • ilana pa הגיב:

      אני כל כך מבינה אותך. היום אני חושבת ומדברת אחרת מהימים בהם הייתי צעירה יותר…
      ולא רק אני, גם אישי אומר את אותם הדברים לילדינו, אם אפשר, תעזבו, אתם עדיין צעירים…
      מצד שני, אם אנחנו נעזוב, מי ישאר? שוב נהיה אזרחים סוג ב' במדינות לא שלנו?
      אכן קשה להחליט…

      • yara113 הגיב:

        לא קשה להחליט. הבעיה שלי שבמצבי הפיזי את הקצבאות שלי לא אוכל לקבל בחול כמו גם מטפלת
        ולבד אני מתקשה להסתדר. זו הסיבה. שהייתי בניו זילנד הציעו לי לנהל בית אבות. בלי להכיר אותי ואת כישורי.
        יכולתי לנהל חיים שלווים בטבע. ועבודה תמיד אהבתי.
        היות וזו תאונת עבודה. לא יכולה לקבל את הכספים בחול. ואני לא צעירה. יכולתי לבנות חיים חדשים במקום אחר אבלל היות תלויה זה לא. למרות שכאן אין אפילו בית אבות שיכלה להכנס אליו אלא סיעודי ושם במצבי
        ממש לא מתאים לי עדין לא סנילית.
        אין מקומות לאנשים בריאים בכסא גלגלים מבינה. ממש ארץ עוכרת יושביה.
        אז אני כועסת ותאמיני לי שיש לי הרבה על מה לכעוס.

      • ilana pa הגיב:

        אני כבר יודעת, לצערי, שהמדינה הזו רוצה אותנו רק צעירים ובריאים. לדאוג לנו בזקנתנו – כמה שפחות ואם אפשר, בכלל לא. העיקר לרפד את כיסם. זו בושה שצריך להקים כל מיני אגודות עזרה, שחלקן לא עושות מלאכתן נאמנה… ובכלל, אנחנו כל כך רגילים לשנור.. שזו ממש חוצפה. לבי איתך, על שאין לך אפשרות לחיות כפי שראוי לך, שתחיי!!
        אני יודעת, שיש ח"כ ממרצ, אילן גלאון שמו, שדואג לקדם חוקים בעניין אנשים עם מוגבלות, אבל כנראה שאת הצלחתו מכשיל עצם היותו במפלגת שמאל.. כמה חבל. אגב, אני בעד שכל האנשים המוגבלים יקבלו את אותו היחס. לא משנה לי מדוע ולמה הם מוגבלים. עצם היותם מוגבלים, מחייב, שיתייחסו אליהם באותה המידה, כי הם צריכים את אותם הדברים [בהתייחס למוגבלות עצמה]. האפלייה בין מוגבלים מתוך הסיבה שזה קרה, לא מקובלת עלי.

  4. yara113 הגיב:

    מכירה היטב את אילן גילאון ואכן הוא עושה כמיטב יכולתו. יש איפה ואיפה ותמיד הייתה
    יש עוד כמה אנשים בכנסת שמנסים לשנות , אבל יש אוצר שזו המכה הכי קשה שיש למדינה.
    כל דבר טוב נחסם שם.
    היום הכל כסף. בני אדם ואזרחים מזמן לא שווים קלית שום.
    עצוב מאוד.
    ואת המגבלה לא בקשתי זו תאונת עבודה מוכרת. והבירוקרטיה לקבל היא מכה אמיתית למרות שהזכות שמורה לנו.
    ותאמיני לי שנלחמת שנים. אין למי לדבר יש קירות. להם "זה לא יקרה" , הם בל כך מרופדים מכל הכיוונים.
    ואנחנו משלמים את המחיר כמו הגיל השלישי ניצולי שואה וילדים שנולדו ללקות.
    ממש ארץ עוכרת יושביה.

    • ilana pa הגיב:

      לכן צריכים להמשיך ולמחות, להציק ולהפגין. לא להתייאש.
      אוהבת ומחבקת אותך יקירה !!!

      • YARA113 הגיב:

        לא שותקת.
        אחרת המילים שנרשמו לא היו נרשמות.
        חג שמח

      • ilana pa הגיב:

        רציתי לשאול מזמן ותמיד שוכחת.
        או לחילופין לא זוכרת שהתכתבנו בקשר לזה: האם אני יכולה לעשות קישור של רשומות שלך [לא חשוב איזה] לדף הפייסבוק שלי??
        לפעמים יש לך רשומות שממש מתחשק לי שגם חברים שלי ידעו על כך. אשמח לדעת 🙂
        גם אם לא, זה בסדר גמור! אני אוהבת אותך בכל מקרה 🙂
        חג שמייח

  5. YARA113 הגיב:

    אין בעיה לשים קישור . רק לידיעה, אין לי פייסבוק וגם לא יהיה לי.

    אין לי זמן לרשתות חברתיות.
    תודה לפרגון וחג שמח

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s

This site uses Akismet to reduce spam. Learn how your comment data is processed.